בית המשפט לא מאמין בטכנולוגיה 

חתימה על תצהירים בין עורכי דין ולקוחות היא דבר שבשגרה. אבל כשהחתימה נעשית באמצעות פקס - התוצאות עשויות להיות לפעמים קשות

באחרונה גובר השימוש שנעשה על-ידי בעלי-דין בפקס לשם חתימת תצהיר ואישורו על-ידי עורכי-דינם. הדבר נכון במיוחד לגבי מנהלים של תאגידים גדולים שנדרשים לחתום על מספר רב של תצהירים. אלה מפעילים לחץ על עורכי-דינם שלא ייאלצו לחתום על כל תצהיר בנוכחות עורך-הדין, כדי שניתן יהיה להסתפק בהעברתם לאישור בפקס. מה שהם לא יודעים זה כי לחתימת תצהיר בפקס עשויות להיות השלכות קשות, לא רק עבור עורך-הדין אלא אף לבעל הדין.

לשון החוק קובעת, כי "מקום שמותר לאדם על פי דין, או שנדרש אדם להוכיח דבר על ידי תצהיר בכתב, בשבועה או בהן צדק יהא תצהירו בכתב ראיה כשרה, אם הוזהר המצהיר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן". בסעיף הנ"ל לא נאמר כי המצהיר ונותן האזהרה חייבים להימצא בקרבה פיזית.

עם זאת, נקבע כי מטרת האזהרה והקשר להוראות דיני עונשין מחייבים את המסקנה שלא ניתן לאשר תצהיר על סמך הוראה בטלפון ומשלוח המסמך בפקס. יצויין, כי תצהיר דינו כדין הצהרה בשבועה ולשון החוק קובעת כי מי שביודעין מוסר תצהיר שקר לפני מי שמוסמך לקבל את התצהיר, דינו -מאסר שלוש שנים.

מה זה בעצם תצהיר

תצהיר הוא מסמך המשמש לשם הוכחת עובדות במסגרת הליכים משפטיים ואף מחוץ לכותלי בית-המשפט (למשל, נדרש תצהיר לשם אימות המסמכים המוגשים במסגרת בקשה לחידוש רישום בלשכת רישום המקרקעין). השימוש שניתן לעשותו בתצהירים מחייב הקפדה על דרישות פורמליות, שיבטיחו כי המצהיר מבין את המשמעות של מתן התצהיר וכי אכן חתימתו שלו מופיעה עליו. כאשר מקבל התצהיר והמצהיר אינם נמצאים בקרבה פיזית, לא ניתן להבטיח את הדרישות האמורות.

במקרה שהיה לפני כארבע שנים, נמצא בישראל עורך-הדין, מאשר התצהיר, ששוחח בטלפון עם לקוחו בארה"ב. הלקוח, שזוהה כל הנראה על-ידי עורך הדין באמצעות קולו, חתם על המסמך ושלח אותו בפקס ארצה. עורך-הדין לא ראה את הלקוח בעת שחתם על התצהיר.

הנחת בית-המשפט באותו מקרה היתה כי עורך-הדין זיהה את החתימה בעת קבלת הפקס בארץ, שכן במסגרת הוא אישר שהלקוח "חתם עליה בארה"ב באמצעות פקס". נקבע כי גם אם במקרה המסויים ניתן לסמוך על זיהוי החתימה, מדובר בבעיה כללית.

האפשרות הזו פותחת פתח לתקלות ואף מעשי מירמה. באותו הליך נאמר על-ידי בית-המשפט כי יום אחד, ונראה שאינו בעתיד הרחוק, ניתן יהיה לשוחח בטלפון הכולל צג, באופן שהמשוחחים יצפו האחד ברעהו (יצויין שפסק-הדין ניתן בשנת 1999...). ייתכן, כך נקבע, שבאותה עת לא תהיה מניעה לומר שתצהיר שנחתם בדרך האמורה ייחשב כאילו נעשה בעת שהשניים - מקבל התצהיר ונותנו - נמצאים יחדיו. מכאן שבית-המשפט פתח פתח מסוים לעריכת תצהיר באמצעות video conference גם אם לא באמצעות פקס.

עם זאת, נראה שגם צורה זו של עריכת תצהיר לא תתקבל על-ידי בתי-המשפט. זאת, מאחר שאחת ממטרות החתימה פנים אל פנים הינה לוודא, מעבר לזהות החותם והבנתו את הדברים, כי הוא חותם מרצונו החופשי (ובדוגמא קיצונית בה השתמשה וועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין: כי אקדח אינו מוצמד לרקתו). נראה כי דרישה אחרונה זו קשה לקיום באמצעות video conference.

מי צריך קירבה פיסית?

לדעת כותב שורות אלה מן הראוי היה להתיר בתקופתנו שימוש בכלי טכנולוגי זה כדי לפשט וליעל ההליך. נראה כי דרישת הימצאות הצדדים ב"קרבה פיזית" איבדה זה מכבר ממשמעותה ואין זו עוד דרך עולם העסקים להתנהל. הקפדה יתרה זו מציבה קושי מיותר על הצדדים. כדאי לזכור, שגם חתימת תצהיר "פנים אל פנים" אינה מאפשרת לוודא כי המצהיר חותם מרצונו החופשי ולא ניתן לדעת מהי מערכת הנסיבות החלה על המצהיר בעת חתימתו על התצהיר. עורך-הדין, כמו גם בית-המשפט, אינם בוחני כליות ולב. בהקשר זה יצויין שבתי-המשפט התחילו, במקרים מסוימים, לקבל עדויות באמצעות video conference. לפיכך נראה שאין עוד סיבה למנוע אמצעי טכנולוגי זה מעורכי תצהירים. מן הראוי היה שהמחוקק יערוך את השינוי המתבקש בלשון החוק כדי להתיר שימוש באמצעי טכנולוגי זה.

הובעה כבר הדעה כי פגם שאינו קל ערך בתצהיר הוא "פגם העשוי להביא לזיכוי המצהיר מאשמה של שבועת שקר, אפילו היה תצהיר כוזב.

באותו מקרה הנזכר לעיל קבע בית-המשפט, כי המסמך שהוגש אליו איננו מהווה תצהיר. ההלכה קבעה חד-משמעית ובצורה שאינה נשמעת לשתי פנים כי אין לעבור לסדר היום על חתימת תצהיר "על החלק" באמצעות פקס וכי מסמך שכזה אינו מהווה תצהיר.

בפסיקה ובספרות נקבע חד-משמעית כי "אין ערך כלשהו ויש להתעלם ממנו כליל... ומי שחתם על תצהיר 'על החלק', איננו יכול לצפות למחילת בית-המשפט. לא מדובר כאן בליקוי טכני שבתצהיר ולא רק עורך-הדין הוא שחטא אלא גם המצהיר עצמו זילזל בהליכי המשפט"

באחד המקרים אף הוסיף בית-המשפט וציין כי "חוששני שזהו אחד המקרים שבהם חייב לקוח לשאת בתוצאות הכשלון של שלוחו, עורך-הדין (שאלת זכות החזרה של הלקוח כלפי עורך-הדין אינה עומדת לפנינו בהליכים אלה). ברור שהתצהיר, המתיימר להיות תצהירו של המשיב, אין לו ערך כלשהו וצדק בא-כוח המערער בטענתו שיש להתעלם ממנו כליל"

נקבע כי דרישת אזהרת המצהיר בפניו אינה דרישה פורמלית-צורנית, אלא דרישה מהותית-עניינית ולכן תצהיר שאינו כולל אזהרה כדין, אינו "תצהיר" כלל. ועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין קבעה אף היא, לא פעם, כי "תצהיר שכזה, אשר לא נחתם בפני עורך-דין, אינו תצהיר כלל וכי עריכתו כאמור מהווה עבירה אתית.

כאמור, לדעת כותב שורות אלה, מן הראוי היה להסדיר החקיקה בעניין כדי שתאפשר שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים כדי להקל על הצדדים ולייעל ההליכים המתנהלים בפני בתי-המשפט. נראה כי חוסר ההתייחסות לאמצעים, פרי התקופה הנוכחית, גורמת לבעלי-הדין ולעורכי-דינם לקושי מיותר שניתן היה להמנע ממנו.